פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ נ' גריגורייב ואח'

פסק דין בעניין הנתבע 2

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונת דרכים מיום 1.12.2004.

בתחילה הוגש כתב התביעה כנגד הנתבע 1 וכנגד נתבע נוסף בשם ברדה אריאל. ביום 18.8.2011 ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה כך שהנתבע הנוסף ימחק ובמקומו יבוא כנתבע מר יורם שרון הוא הנתבע 2. ביום 25.8.2011 נעתרה כב' הרשמת שרון הינדה לבקשה.

ביום 5.2.2012 הגישה המבקשת את כתב התביעה המתוקן.

הנתבע 2 טוען כי מאחר שכתב התביעה המתוקן הוגש ביום 5.2.2012, קרי לאחר שחלפו להם למעלה מ- 7 שנים מיום האירוע, הרי שדין התביעה כנגדו להידחות בשל התיישנותה.

התובעת מתנגדת לכך. לטענתה מאחר שהבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה ביום 18.8.2011 בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, הרי שלאור פסק הדין שניתן בעניין ע"א 749/89 שפירא נ' חייט יש לראות במועד הגשת הבקשה לתיקון כמועד בו הוגש כתב התביעה המתוקן.

הנתבע 2 ביקש לאפשר לו להגיש תשובה לתגובה. בבקשתו זו הוא טוען שעובדות פסק הדין שהובא על ידי התובעת אינן רלוונטיות לענייננו, שכן במקרה שם, ההחלטה המאשרת צירוף נתבע נוסף שמשמעותה תיקון כתב התביעה, ניתנה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, זאת בשעה שהבקשה לצירוף הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. במקרה דנן, ההחלטה על התיקון נתנה עוד ביום 25.8.2011 בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. מאחר שכתב התביעה המתוקן לא הוגש תוך 15 יום מיום ההחלטה כמצוות תקנה 93 לתקנות סדר הדין האזרחי ולא נתנה כל אורכה להגשתו וכן לאור עיתוי הגשתו לאחר שהסתיימה תקופת ההתיישנות, הרי שדין התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובפסק הדין אליו הפנתה התובעת, אני סבור כי הדין עם הנתבע 2. קבלת עמדת התובעת משמעותה כי לאחר שהוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה מתחיל מירוץ ההתיישנות מחדש כך שלתובעת קיימת לכאורה האפשרות להגיש את כתב התביעה המתוקן משך 7 שנים נוספות. זהו מצב בלתי מתקבל על הדעת.

פסק הדין אליו הפנתה התובעת, עסק במקרה בו הבקשה לצירוף נתבע נוסף הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות אולם ההחלטה בה נתנה לאחר שזו הסתיימה, כך שלתובע שם לא הייתה שליטה על כך. לא זה המקרה שלפנינו. ההחלטה המתירה לתובעת כאן לתקן את כתב התביעה נתנה ביום 25.8.2011. מאותו מועד ועד המועד בו הייתה אמורה להסתיים תקופת ההתיישנות (1.12.2012) נותרו עוד למעלה מ-3 חודשים, כך שלתובעת לא הייתה כל מניעה להגיש את כתב התביעה המתוקן במהלך תקופה זו.

כב' השופט לוין קבע אמנם בפסק הדין בעניין שפירא נ' חייט אליו הפנתה כאמור התובעת, כי יש לראות את מועד הגשת הבקשה לתיקון כמועד בו הופסק מירוץ ההתיישנות, אולם על מנת להבין הניתוח המשפטי שערך, אשר אני סבור שאינו מוביל לתוצאה לה טוענת התובעת, יש להביא את דבריו במלואם כדלקמן:

"לצורך הניתוח המשפטי בחנתי את השאלה מה היה הדין לו נדחתה, בשני העניינים שלפנינו, בקשת הצירוף. אין ספק בדבר שבמקרה זה יכלו התובעים להגיש תובענה בו ביום, כאשר תקופת הביניים בין הגשת בקשת הצירוף לבין החלטת הסירוב לא הייתה מובאת בחשבון תקופת ההתיישנות. סעיף 15 לחוק ההתיישנות קובע לאמור:

"הוגשה תובענה לפני בית משפט... והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

והנה פסקנו ברע"א 68/69 "צור" חברה לבטוח בע"מ נ' מחמוד ואח' [5] וחזרנו ופסקנו בע"א 502/88 א' שמעון נ' עיזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל ואח' [6], "שאין לפרש את הדיבור 'נדחתה' בסעיף 15הנ"ל כפי שהוא מתפרש בתקנות סדר הדין האזרחי, אלא משמעותו רחבה יותר, והוא כולל את כל המקרים שבהם מגיעה התובענה לקצה מכוח החלטת בית המשפט, כגון... "(כ)שהתובענה הופסקה" (רע"א 68/89[5], בעמ' 627). בגדר ההלכה האמורה יש לראות אפוא אף את בקשת הצירוף כ"תובענה". האם מתקבל על הדעת שיראו אותה כתובענה לעניין סעיף 15ולא יראו אותה כ"תובענה", המפסיקה את תקופת ההתיישנות, אם הבקשה נתקבלה? בנסיבות אלו הגעתי לכלל המסקנה כי יש לקרוא את המילים "כתב תביעה" בתקנה 26(ב) ככוללות גם כתב-תביעה מתוקן שהוגש בתוך המועד החוקי על יסוד בקשה לצירוף בעל דין שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. לעניין זה, כך אני סבור, יש לייחס את מועד הגשת כתב התביעה לאחור, למועד הגשת הבקשה האמורה" (הדגשות הח"מ).

תקנה ה 93 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת שכתב טענות מתוקן שאושרה הגשתו, יוגש תוך חמישה עשר ימים, אם לא קבע בית המשפט או הרשם מועד אחר.

להבנתי מן המקובץ עולה שהתקופה שמיום הגשת הבקשה לתיקון ועד שזו נתקבלה אינה נמנית לצורך חישוב תקופת ההתיישנות. ככל שההחלטה המתירה הגשת כתב תביעה מתוקן נתנה לאחר שחלפה תקופת ההתישנות עדיין נתונה למבקש התיקון אפשרות להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך המועד החוקי קרי בתוך 15 יום כאמור בתקנה 93 .

אולם לא זה המצב בענייננו. ההחלטה נתנה כאמור מספר חודשים לפני שחלפה תקופת ההתישנות. אם נוסיף את תקופת 7 הימים שמיום הגשת הבקשה לתיקון (18.8.2011) ועד מתן ההחלטה בה (25.8.2011) הרי שתקופת ההתישנות הסתיימה ביום 8.12.2011. כאמור כתב התביעה המתוקן הוגש אך ביום 5.2.2012 כ- 3 חודשים לאחר שזו הסתיימה.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית לאור התיישנותה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע 2 בסך של 1,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ב, 08 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.